אור הצפון, שונות, מקורו של חסד ושכרו י״ח

« אור הצפון Miscellany, XIII אור הצפון Miscellany, XV »

18 שיר השירים רבה פתח ↗

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי עֲזַרְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל שֶׁנָּהַגְתָּ עִם שְׁכֵנוֹתַי בְּמִדַּת הַדִּין, וְעִמִּי בְּמִדַּת רַחֲמִים, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. דְּאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נַעֲשָׂה בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מַה שֶּׁא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב בראשית ו, ה: רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וּבַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כְּתִיב מיכה ב, א: הוֹי חשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֲרֵי זֶה בַּלַּיְלָה, בַּבֹּקֶר מִנַּיִן, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם, אוֹתָם לֹא נוֹתַר מֵהֶם פְּלֵטָה, וּמֵאֵלּוּ נוֹתַר פְּלֵטָה, בְּאֵיזֶה זְכוּת, רַבִּי יִצְחָק פָּתַר לְהוֹ לְשֶׁבַח, רַבִּי אָמַר בִּזְכוּת יחזקאל יד, כב: וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוֹצִיאִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא הַמּוּצָאִים, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת הַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא נֶאֱמַר בִּכְרַכֵּי הַיָּם מַה שֶּׁא נֶאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל צפניה ב, ה: הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים, גּוֹי שֶׁחַיָּב כָּרֵת, וּבִזְכוּת מִי נִצָּל, בִּזְכוּת יְרֵא שָׁמַיִם אֶחָד שֶׁמַּעֲמִידִין בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. רַבִּי לֵוִי פָּתַר לֵיהּ לְשֶׁבַח, הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים, גּוֹי שֶׁכָּרַת בְּרִית, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר נחמיה ט, ח: וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי אַחָא אָמַר נֶאֱמַר בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מַה שֶּׁא נֶאֱמַר בִּסְדוֹמִיִּים, דְּבִסְדוֹמִיִּים כְּתִיב בראשית יח, כ: וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֲבָל בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין כְּתִיב יחזקאל ט, ט: וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר כָּתוּב חוֹרֵי אִית לָן איכה ד, ו: וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא לֹא חָלְתָה יָד לְיַד, אוֹתָן לֹא פָשְׁטוּ יְדֵיהֶן לְמִצְווֹת, אֲבָל אֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְמִצְווֹת, איכה ד, ו: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת, כָּל כָּךְ לָמָּה, שֶׁיִּהְיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי.

1 ״רבי יהושע בר נחמיה משום רבי אחא אמר: נאמר בשבט יהודה ובנימין מה שלא נאמר בסדומיים. בסדומיים כתיב: ׳וחטאתם כי כבדה מאד וכו׳ בראשית יח:כ, אבל בשבט יהודה ובנימין כתיב: ׳ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד׳ יחזקאל ט:יט. אמר רבי תנחומא: אמר כתוב חורי אית לן: ׳ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים׳ איכה ד:ו, אותם לא פשטו ידיהם במצוות ואלו פשטו ידיהם במצוות וכו׳ שיר השירים רבה א:ד. ׳ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן׳ איכה ד:ו וכו׳. אמר הקדוש ברוך הוא לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי. כיצד? היתה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה יום אחד וכיון שמת בנה של שכנתה היתה נוטלת אותו הככר ומנחמתה אותה בה, והעלה עליהם הכתוב כאילו בשלו ילדיהן למצות. הדא הוא דכתיב ׳ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן׳. וכל כך למה? בשביל שהיו לברות למו״ איכה רבה ד. זהו כחו של חסד. אף אם ״ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה״ הגין אליהם והצילם מחורבן סדום ועמורה ונשתיר מהן פליטה. ״לולא ה׳ הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו״ ישעיה א:ט, ושריד זה הוא עם ישראל, עם הקדוש, לו העתיד והנצח, רם ונשא וגבוה מאד.

18 איכה רבה פתח ↗

יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְׁלוּ יַלְדֵיהֶן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִנִּיחוּ אוֹתִי לִפְשֹׁט יָדִי בְּעוֹלָמִי, כֵּיצַד, הָיְתָה לְאַחַת מֵהֶן כִּכָּר אַחַת וְהָיָה בָהּ כְּדֵי שֶׁתֹּאכַלְנָה הִיא וּבַעֲלָהּ יוֹם אֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת בְּנָהּ שֶׁל שְׁכֶנְתָּהּ, הָיְתָה נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ הַכִּכָּר וּמְנַחֶמָה אוֹתָהּ בָּהּ, וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בִּשְׁלוּ יַלְדֵיהֶן לְמִצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְׁלוּ יַלְדֵיהֶן, וְכָל כָּךְ לָמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ.

« אור הצפון Miscellany, XIII אור הצפון Miscellany, XV »